מפחדים מטומי

   מה יהיה? אני כבר לא יודעת. בית המלוכה האנגלי לא שולט באנגליה, אבל זה לא חדש, זה כבר מאות שנים שזה ככה. העניין הוא שבית המלוכה האנגלי אמור לסמל את זה שהכל בסדר עם אנגליה. מצפים מהם לספק מעין חזית אחידה, סימבולית. בגלל זה הם מצטלמים יחד על מרפסת הארמון. "תסמכו עלינו!" הם אומרים לנו משם. "אנחנו כאן לתמיד".

עד לא מזמן זה עבד, עד לא מזמן היו שם שלושה דורות של אנשים לבושים היטב, שכל אחד מהם יירש את זה שלפניו. עכשיו יש לנו מלחמת גרילה מתמשכת בין אשתו של הנסיך וויליאם לאשתו החדשה של הנסיך הארי. זה מטומטם ומאד לא ייצוגי.

ברמה הפוליטית המצב לא הרבה יותר טוב. תרזה מיי, המנהיגה כביכול, עמדה מול העיתונאים והתייפחה תוך כדי התפטרות מראשות הממשלה. לא מבינה מה קורה עם האשה הזו. למה היא בוכה? ואם היא כבר בעמדה הזו של 'עושים לי עוול נורא ואני מאד השתדלתי', למה היא לבושה באדום? אדום זה צבע שמבקש תשומת לב. היה עדיף שהיא תלבש צבע שמביע הסתייגות, ריחוק. מה פתאום היא עומדת בחליפה אדומה ומתייפחת?

בכל מקרה היא התפטרה אבל היא עדיין מכהנת, עד שכולם יתארגנו לבחירות. ישנן שלוש מפלגות עיקריות. ישנם השמרנים, שהם אלו שהיו עד עכשיו. השמרנים זקוקים נואשות למישהו שיראה צעיר-רענן ולא ממסדי. לכן המועמד הראשי שלהם הוא בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון לשעבר. לג'ונסון אינסטינקטים טובים אותם הוא הדגים לכל כשהוא פרש ממשלתה של מיי בעקבות הצעת פשרה דביקה ודוחה במיוחד שהיא הציעה לאיחוד האירופאי.

ג'ונסון אמר שהוא מאמין בעתידה של בריטניה הגדולה, מאמין שהיא תוכל לחזור להיות חשובה וחזקה, ושאין טעם להתרפס מול האיחוד ולהפוך למדינת חסות שלו. מצויין. די ברור שג'ונסון הוא זה שׁייָצג את השמרנים. הבחור שרץ מולו אָנֵמִי כל כך שאני אפילו לא זוכרת את שמו. סימן נוסף לאינסטינקטים הטובים של ג'ונסון הן ההתקפות החוזרות כלפיו מצד התקשורת של הזרם המרכזי.

נכון שתמיד אפשר לסמוך על התקשורת של הזרם המרכזי שהיא תתקוף את המועמד היותר, איך נקרא לזה, Alfa male? לא, זה לא מדוייק. היו בהחלט מנהיגות חזקות. מרגרט ת'אטצ'ר, גולדה מאיר. התקשורת לא אוהבת את מי שחושב באופן עצמאי ומבצע מה שנראה לו שצריך לבצע בלי קשר לנראות של הדברים, לאיך שהדברים נראים. זה העניין.

בכל אופן התקשורת תוקפת את בוריס. עכשיו הם תוקפים אותו על ההתנהלות שלו בפרשת השגריר הבריטי בארה"ב. הבית הלבן התנתק מן השגריר הלז לאחר שהתפרסמו מיילים בהם הוא אומר שטראמפ לא ראוי להיות נשיא. היחיד שהראה תבונה בהקשר הזה היה בוריס. הוא לא הזדעזע מהתגובה של טראמפ (שהתבטא כדרכו באופן חופשי ביותר בטוויטר) והוא לא חשב שזה נורא להחליף את כבוד השגריר.

תרזה מיי קפצה מיד והודיעה שהיא במאה אחוז מאחורי השגריר. למה? לא ברור. שיתוף הפעולה בין השגריר לבית הלבן הסתיים. מה נשאר לו לעשות שם? לשלוח הודעות מקודדות עם ביקורת על התערוכה האחרונה ב'מטרופולין'? ובאולפני הטלוויזיה יושבים פאנלים של אנשים לבושים היטב, ודנים בכמה שבוריס לא בסדר.

אני באופן אישי בעד ג'ונסון, האיש והשיער. הוא יותר מוצלח מן המועמדים האחרים. עצם זה שיש לו אישיות זה כבר מרענן. העניין הוא שאני לא בטוחה שג'ונסון נחרץ מספיק. אנחנו חיים בתקופה קשה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, וגם בריטניה זקוקה למנהיג. מנהיג הוא אדם שכל כך חייב ללכת בדרך שנראית לו נכונה, שאפשר לסמוך עליו שהוא לא יוותר, גם כשזה נראה חסר סיכוי. כמו למשל ביבי במלחמתו בהסכם הגרעין עם אירן. סתם כדוגמא. בוריס לא נראה לי עמיד מספיק.

העניין הוא שדווקא יש לבריטים מנהיג אותנטי, אבל הם נורא נורא מפחדים ממנו. קוראים לו טומי רובינסון. למעשה לא קוראים לו טומי רובינסון, הוא מסתובב תחת שם בדוי כי יש אינסוף איומים על חייו. אתמול הוא נכנס שוב לבית הכלא. ההאשמה היא "ביזיון בית המשפט" וזאת כבר פעם שניה שהוא נכנס לכלא בעקבות אותו מקרה בדיוק.

ההאשמה של המערכת הבריטית נגד טומי היא שהוא ניסה להעלות למודעות את עניין הכנופיות המוסלמיות (כנופיות ש-90% מהחברים בהם גברים מוסלמים ממוצא פקיסטני) שעוסקות באינוס קטינות. מערכת אכיפת החוק והמשפט בבריטניה מנסה להבליע עד כמה שניתן את הידיעות סביב הכנופיות האלו. טומי ניסה לראיין את אחד הפדופילים המורשעים ועל זה הוא כבר פעם שניה בכלא.

בפעם הקודמת הוא בילה בכלא חודשיים במהלכם איבד 20 קילו ממשקלו. שמו אותו בבית כלא שנשלט על ידי כנופיות מוסלמיות, כמו בתי כלא רבים אחרים באנגליה ובאירופה, והיה ברור שיש כוונה להרעיל אותו. אז הוא לא אכל כמעט שום דבר שהגיע מן המטבח. בקשות לאפשר לו לקנות אוכל מחוץ לכלא נתקלו כולן בסירוב מוחלט.

מוזר לי שהבריטים מכניסים לכלא מישהו על סעיף 'עיתונאות', שזו הסיבה האמיתית לכך שהוא במאסר.  מה שהוא אומר לא עד כדי כך קיצוני, וישנם אנשים רבים שמאד תומכים בו. הוא אפילו נבחר כנציג מפלגת UKIP לפרלמנט האירופי. מדובר באסיר פוליטי של ממש.

אבל טומי לא "מתורבָּת". נראה לי שזה מה שמפריע להם. הרבה אנשים אומרים, כמוהו, שצריך לחשוב מחדש על כל נושא הרב-תרבותיות, ושאין שום אינדיקציה שכמה שיותר מהגרים זרים כך יותר טוב. דאגלס מאריי למשל אומר את זה [דאגלס מאריי, "המוות המוזר של אירופה", תרגם אורי רדלר, הוצאת שיבולת, 2019]  ואף אחד לא חושב להכניס אותו לכלא.

אבל רובינסון מייצג שכבה מאד נמוכה בחברה המאד מעמדית של אנגליה. אין לו את המבטא הנכון, הוא מקלל, הוא מרביץ. את הכסף לערעור בפני הרכב שופטים מיוחד, זה הערעור שהציל אותו כפי הנראה ממוות ברעב, אספו בשבילו בגיוס המונים. זאת לא היתה מערכת המשפט הבריטית המפוארת ששחררה אותו, אלא ההמונים.

עכשיו עומדים מחוץ לכלא אותם אנשים ושרים יחד את ההמנון שהם המציאו בשבילו. "טומי, טומי רובינסון! טומי, טומי, טומי, טומי רובינסון!" הם אוספים בשבילו כסף, הם שולחים לו את אהבתם. ואתם יכולים לנחש איך העיתונות של הזרם המרכזי מדווחת על כל זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *