Guns and Glitter

Sharon McCutcheon for Unsplash

הסרט אתמול, "המרגל שזרק אותי" [תסריט ובימוי: סוזן פוגל, 2018] היה לגמרי במקום.

במהלך הסרט הגיבורות שלנו לומדות על עצמן מה הן תירצנה להיות כשהן תהיינה גדולות, וגם מוציאות את זה לפועל. מסתבר בסוף שהן רוצות להיות מרגלות שלובשות נצנצים, אבל זאת לא הנקודה. ישנה כאן הדרכה לחיים: את רוצה משהו, את מכוונת את עצמך להשיג אותו ותוך כדי את משתפת את מיודעייך ואוהבייך בהכל. במיוחד נוטה לשיתוף יתר מורגן [משחקת אותה קייט מקינון המצחיקה מ"סטרדיי נייט לייב"], שאמורה להיות דמות המשנה, כשאודרי [מילה קוניס] היא זו שתפקיד המרגלת ממש תפור עליה.

מורגן מגדילה לעשות כשהיא פוגשת את הבוסית הגדולה של ארגון הריגול שהן נתקלו בו. איך היא אומרת לה? "את מצליחה להיות מאה אחוז בתפקיד הזה בלי שזה ייקח אפילו אחוז אחוד מהנשיות שלך. אני מעריצה אותך!" מהרגע שמורגן פוגשת באותה בוסית [ג'יליאן אנדרסון הקצת-יותר-מבוגרת] היא רוצה להיות כמוה, היא רוצה להיות מרגלת שעובדת עם גברים אבל לא תחתם, ולעשות את כל זה כשהיא משתפת, משתפת ומשתפת…

"הרגשתי אי פעם כל כך בחיים?" היא שואלת את אודרי, שבתחילת הסרט אנחנו עוד רואים אותה עובדת כקופאית בחנות. לא נראה שהעבודה מספקת את אודרי. למעשה, אם הבנתי נכון אין לה חיים, ובמקום חיים יש לה משחקי ווידאו. היא גם טוענת באיזה שלב שאלה משחקי הווידאו שהיא שיחקה שהכינו אותה לתפקיד החדש והמפתיע שלה.

אודרי היא זו שמההתחלה יודעת להסתובב אחורה ולירות במי שעומד מאחוריה, היא מההתחלה בעניינים. למעשה הרגשתי שהסרט מעביר גם אותי מעין הכנה להיות מרגלת, ואחרי הסרט, בחוץ ברחוב, כשהסתובבתי ומאחרי היתה עוד אחת מאלף המודעות של אסף זמיר לראשות העיר, הצטערתי שלא היה איתי אקדחון קטן. מאיפה השיניים הצחורות-עד-בלי-די האלו שאלתי את עצמי, ולמה כתוב בפינה השמאלית העליונה של המודעה "רב העיר"? הייתי עדיין תחת השפעה הסרט והוא נראה לי חשוד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *