(צילום של Annie Spratt / Unsplash)

אני מתחילה להבין מאיפה החיבה שלי לסרטוני תפירה ביו-טיוב. זה כי הפורמט הזה, של סרטון יו-טיוב, מתאים במדוייק למימדים של מישהי שהיא מופנמת מאד אבל עם עולם פנימי עשיר.

אצל Kathy Hay אלו הבעות הפנים שמושכות אותי לסרטונים שלה. היא לא עושה הרבה, היא אפילו לא מדגימה איך לתפור, היא יותר מדברת על… אבל אלו הבעות פנים, וואו! כל מה שהיא אומרת מהדהד פנימה דרך כל כך הרבה חדרים…

קאת'י היא אנגליה והיא יותר בעניין של תחפושות מאשר בגדים של יום-יום. כמו חברתה Bernadette Banner , היא לובשת שמלות בסגנון המאה ה-19 ומסדרת את השיער בסגנון של פעם. זה לא מפריע לה, כאמור, להיות מאד מאד רלוונטית ועכשָׁיוִית!

Bernadette Banner צעירה מקאת'י ותושבת ניו-יורק, לוקחת את עניין החזרה בזמן עוד צעד, והיא גם מדברת בסגנון של פעם. האנגלית שלה משובצת במילים שמתאימות יותר לרומן מן המאה ה-19. לצפות בווידאו של ברנדט זו הזמנה להיכנס איתה לאיזו בועה, שהיא גם עכשיו וגם הופכת את העכשיו ללא רלוונטי. מחלונות הדירה שלה בניו-יורק רואים גורדי שחקים, אבל מבלי להגיד את זה במפורש בשום שלב, ברנדט מתעקשת שהיא זו שקובעת את קצב החיים שלה – בלי קשר לזמן ולמקום בו הווידאו מצולם – ושאנחנו כמובן מוזמנים לעשות כמוה.

מדובר בבחורה מופנמת, עם שפה שהיא שאבה מספרים ישנים ותחומי עיסוק לא קונבנציונאליים. ברנדט מדגימה לנו איך תופרים, אבל זה לא דומה בשום צורה לסרטון "עשה זאת בעצמך" סטנדרטי. היא תופרת ביד הרבה פעמים, וכשהיא משתמשת במכונת תפירה זו מכונה מדגם אספנות. הבגדים שהיא לובשת הם כמובן גם הם בסגנון של פעם – סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20 – ואלו בגדים שהיא לובשת ליום-יום, לא רק לארועים מיוחדים.

לא פחות חשובה בעיני היא Micarah Tewers. מכיוונים מסויימים מיקארה היא יוצרת סרטוני הווידאו הטובה ביותר שאני מכירה. כשזה מצליח לה – התפירה וההפרעות לתהליך התפירה משתלבות יחד לאיזו יצירה קקופונית מופלאה, שכוללת באורח פלא גם הוראות תפירה.

רגע, אני אחזור בי: מיקארה לא ממש נותנת הוראות תפירה, היא מדגימה איך היא עצמה תופרת, עורכת את תהליך התפירה כך שנראה רק את רגעי השיא, ומדברת תוך כדי במהירות רבה. היא נוטה לגזור את הבד בלי למדוד, רק לפי העין. "אני לא טובה במדידות," היא אומרת. "מי שלא אוהב יכול לעזוב," ומיד אחרי כן מוסיפה בלחישה: "אבל אל תעזוב, אל תעזוב…"

היא קצת משוגעת, מיקארה. בסרטון אחד היא תופרת חליפה מבד ריפוד של ספה ישנה. באחר היא מאתגרת את עצמה ותופרת שמלת ערב תוך כמה שעות. ותמיד ההפסקות המצחיקות האלו כדי לעשות דברים אחרים.    כבר למדתי להכיר את אבא שלה, שמאד אוהב אותה; את אמא שלה – משוגעת כמו מיקארה עצמה; את חיות המחמד – תרנגולת, תוכי לבן – איתם היא במשא ומתן מתמיד.

באחד הסרטונים היא עוצרת עבודת תפירה כדי לקבור חיית מחמד שנפטרה. אני מתנצלת שאני לא זוכרת מי הנפטר. מזג האוויר בחוץ קפוא, והמעדר של מיקארה לא ממש אפקטיבי. תוך כדי היא מסבירה שהצד הזה של הגינה משמש כבר שנים כבית קברות לחיות מחמד, ושהיא משתדלת עכשיו לא לחפור במקום שבו היא קברה פעם סנאי.

זה מפתיע. זה לא קורה לי הרבה. קודם כל זה שהאדמה קופאת. שנית המגוון של חיות המחמד – אני הרי קנאית לטריטוריה שלי ומתקשה אפילו לאמץ חתול. החתולים בשכונה יודעים שאם הם מגיעים ממש עד הדלת אני אוציא להם חצי צנצנת יוגורט, אבל זהו.

שלישית, החיבור המפתיע למוות באמצע שיעור תפירה… ואני לא חושבת שהיא אפילו ניסתה לזעזע את הצופים. אלו הם חייה…

כל היו-טיובריות האלו מכירות אחת את השניה. לקאת'י וברנדט יש סרטונים משותפים. מיקארה מתייחסת אל ברנדט ולהיפך. הם מן מועדון כזה שאני, הצופה, כאילו מוזמנת להצטרף אליו. קהילת התופרות ביו-טיוב זה הכי קרוב שיש לי לקהילה. באמת.

אני מאד ממליצה על הסרטונים של קהילת התופרות, ומזכירה פה רק עוד כמה שמות מתוך רבים אחרים:

Rachel Maksy היא ג'ינג'ית מופנמת שמדברת איתנו ועם הכלב שלה. עריכת ווידאו מאד מעניינת, עם כתוביות שמסבירות בין השאר מה היא והכלב חושבים. כשהם לא מדברים.

Angela Clayton מקפידה על הסברים והדגמות תפירה. עובדת עם בובת תפירה. כל התופרות עובדות עם בובות תפירה אבל הצד הזה איכשהו מודגש אצל אנג'לה. היא גם מיוחדת בזה שחשוב לה לעבוד על מגוון רחב של תקופות הסטוריות.

בזמן האחרון נתקלתי גם ב- Abby Cox. נראה שהיא טובה במיוחד בהסברים על בגדים הסטוריים, וניתן לראות ולשמוע עד כמה היא נהנית למראה תפירה מתוחכמת של בגד ממאה קודמת כלשהי.

תיהנו!!