בהורוסקופ היה כתוב שחבר לשעבר יחזור לחיי, אז עברתי על כל מי שיכול להיחשב לחבר לשעבר ובאמת באמת לא הצלחתי לחשוב על מישהו. הם נשואים, הם לא גרים בארץ, הם לא שמו לב מלכתחילה שאני קיימת… הפטנט שלי הוא בדרך כלל להתאהב במישהו שלגמרי מחוץ לליגה מבחינתי.

זה התחיל עם ג'יימס דין, כשהייתי ילדה. לגמרי מחוץ לליגה. אי אפשר היה לפגוש אותו: הוא היה כבר מאד מת, הדמות שלו היתה פרושה על מסך ענק בעוד אני יושבת על כיסא עץ ישן בקולנוע ברעננה. הנתק ביננו היה מוחלט ולכן הוא היה כל כך מתאים.

אחר כך עברתי כמובן למרלון ברנדו, שהיה עדיין בחיים, אבל לא התאהבתי במרלון הנוכחי. לא היה בזה צורך – המטרה עם ההתאהבויות האלו היא להגביה עוף – התאהבתי במרלון מהסרטים. עד היום אני חוזרת מידי פעם לדואט שלו עם ג'ין סימונס ב"ברנשים וחתיכות" (אני צריכה להשיג לי עותק של הסרט הזה, באמת): I’ll know when my love comes along. רומנטי אבל לא מתקתק מידי. רומנטי בדיוק במידה.

לא התעכבתי הרבה על רוברט רדפורד. הוא נראה לגמרי מדהים בזמנו, ועד היום הוא מאד אינטליגנטי, אבל משהו שם לא לגמרי הלך. אני חושבת שליאונרדו דה-קפריו, האקס של בר, הוא היורש הישיר של ברנדו ודין, אבל לא לצעוק עלי, מי שלא מסכים. מה שהוא נותן בסרטים שלו, במיוחד ב"ליקוי חמה" (על מערכת היחסים בין המשורר הצרפתי רמבו לבן זוגו מרליין, 1995), ב"יומני הכדורסל" (על פי הספר של ג'ים קרול, גם כן 1995) וב"טיטניק" המפורסם הוא כל כך ערטילאי, שם ולא שם בו זמנית. נו, אז חצי התאהבתי, למרות שהוא מאד צעיר בהשוואה אלי.

אבל אף אחד מאלו לא מתכנן לחזור אלי מן הסתם. אז מי זה יכול להיות? 

אני זוכרת גלגולים קודמים שלי והתחלתי לחשוב אולי זה מישהו מגלגול קודם שבוחר עכשיו להגיע, וההורוסקופ אפילו התייחס לאופציה הזו. אני לא רואה רק אסטרולוגיה, התפריט שלי כולל גם הרבה קריאה בקלפים. אחת מן הקוראות בקלפים שאני צופה בהן, גברת מבוגרת מאד שאני מדמיינת שמקליטה את הווידיואים שלה אי שם בפלורידה, אמרה שהנשמה שלי ושל אהוב כלשהו מגלגול קודם החליטו על הפגישה הזו שתחול כפי הנראה בזמן הקרוב.

אבל – וזה הקטע המעניין – שהיינו נאיביים, אני ואותו אהוב. היינו נאיביים כשקבענו את הפגישה. לא לקחנו בחשבון את כל הקשיים. כשתכננו להיפגש זה היה ערטילאי, זה קרה בעולם רוחני הרבה יותר. המציאות כאן על כדור הארץ הופכת את הכל להרבה יותר ממשי, שזה דבר טוב, אבל במקביל הרבה יותר קשה לביצוע. אנחנו פה כדי לנסות לממש דברים ערטילאיים. יש לזה משמעות, לרצון שלנו לממש, אבל זה דורש כל מיני תיאומים ויכולות והתכוונויות. ישנם הרבה מכשולים בדרך.

אז כל הסיכויים שזה לא יצא לפועל. מצד שני אני גם מאמינה בזה שאני קובעת את המציאות שלי, שזה אומר שמה שאני רוצה שייצא לפועל יוצא לפועל. המציאות היא רב-רבדית ויש לנו אפשרות לבחור ברובד אותו אנחנו רוצים לחוות. אני יכולה לבחור ברובד שהכי מתאים לי, הכי עובד בשבילי.

אבא שלי ז"ל היה טוב בזה. הוא היה בוחר לחיות את אותו רובד של המציאות שמצא חן בעיניו, ומתעלם מכל הרבדים האחרים.

זה ידוע שאנשים שונים שחיים באותו מקום וזמן חווים את המציאות לגמרי אחרת אחד מהשני. זה עניין של בחירה.

אז אני מתכוונת עכשיו לחוות מציאות שבה אני פוגשת מישהו, שכפי הנראה פגשתי בגלגול קודם ושהחלטנו מתישהו להיפגש שוב. אם קבענו פגישה אני לא רואה סיבה לא להוציא אותה לפועל…