לבחור ששמר לנו על התיק בזמן שנכנסנו למים: אלף תודות! ואני רוצה להשתמש בהזדמנות הזו כדי להסביר שלא השתמשתי במספר הטלפון שנתת לי רק בגלל החוש הטכני המופרך לחלוטין שלי. מרב שהייתי החלטית ואסרטיבית כבר לא נותר לי מקום לתשומת לב ודיוק, אז לא גמרתי את הליך שמירת המספר שלך בסלולרי הענתיקה שלי. אני מניחה שפשוט סגרתי את הטלפון לפני ששמרתי, או ששכחתי פעולה אחרת בהליך. סורי!!! אבל בזכותך נשארה לי הטבילה הזו במים בתור ההיי-לייט, השיא של כל הטיול והיא לנצח נצורה בליבי.

ס' משום מה העדיף את הר ברקן. זו הפסגה הגבוהה ביותר או אחת הגבוהות של הגלבוע, ממנה ניתן לראות סביב את הכל! רואים כמובן את עמק יזרעאל עם השדות המסודרים שלו, ורואים את עמק הירדן, ורואים דרומה לשטחים. יש שם גם שרידים של ביצורים של צה"ל מול, אני מניחה, הירדנים. ס' בנה עולם משחק שלם שבו הוא הנהיג צבא מתקופת התנ"ך, אם אני לא טועה, מול רכב הברזל – קרי מכוניות התיירים – של האויב. אחר כך נכנסנו בעצמינו לתוך רכב הברזל השכור שלנו וירדנו מההר.

לפי דעתי זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני על הגלבוע. הנוף מלמעלה פשוט מטמטם. וגם הסיפור על שאול שנפל על חרבו הוסיף נופך דרמטי. הבטחתי לס' לברר את כל פרטי המלחמה ההיא אבל בסוף לא הגענו לזה. במקום זה התעמקנו קצת בנושא ההתיישבות באזור בתחילת המאה. ראינו מודל של יישוב חומה ומגדל. ס' ניצל גם כאן את ההזדמנות לטפס על המגדל ולירות לכל הכיוונים. אחר כך נסענו לעתיקות בית שאן והצטרפנו לקבוצה של נוצרים מאמינים מקליפורניה.

העתיקות במצב שימור מעולה, כי הן היו מכוסות עקב רעידת אדמה אדירה שקרתה כפי הנראה בשנת 704. אז אפשר ללכת על רצפות פסיפס מעודנות. כלומר, יש כל כך הרבה מהן שלא גידרו אותן ומאפשרים לך ולי ללכת עליהן. זאת הסיבה שאני כל כך אוהבת עתיקות, זה מיד מטיס אותי אחורה בזמן ואני מדמיינת שאני גברת לבושה שמלה עשויה בד עדין ויקר ועונדת תכשיטים יקרים לא פחות. כלומר, אם יש לי פסיפס בסלון וודאי יש לי גם תכשיטים מאד יקרים, לא?

ס' פחות התפעל מן העתיקות אבל מאד התחבר לחבורת הצליינים. הם באמת היו נחמדים. בשלב מסויים הם עמדו על הבמה בתאטרון הגדול ושרו שירים נוצריים א-קפלה. ס' הסתובב בינהם וצרח: "רוק אן רול!". הדרך חזרה היתה הרבה יותר מהירה ופשוטה ממה שדמיינתי, ואני כבר לגמרי מוכנה נפשית לשכור שוב אוטו ולנסוע לאנשהו. אני רוצה גם להגיד לך, ניסן, שחשבתי לשלוח לך הודעה דרך עיריית בית שאן. אבל אף אחד לא עונה לטלפון של העירייה שלכם, ולפי מה שעלה בגוגל ראש העירייה נוסע ללא רישיון כבר מאז 2008?!

זה הזכיר לי את אחת העיירות האלו שמייקל לואיס מתאר בספרו המעולה "בומרנג" (הוצאת בבל, 2012). הוא מדבר שם על עיריות שפושטות את הרגל עקב אי-יכולת של תושביהן לשתף פעולה. באחת מן העיירות האלו בקליפורניה, וָואלֵחוֹ שמה, יש ראש עיר זמני, מישהו שהביאו במיוחד ושמתמחה בהצלת ערים מפשיטת רגל, ואיתו מזכירה אחת. כשהמזכירה בהפסקה העירייה נעולה. אני בטוחה, מכל מיני סיבות, שזה לא המצב בבית שאן, אבל ההמלצה על הספר בעינה עומדת.