אני לא מגיעה לכתוב בכלל בזמן האחרון. החיים שלי כאילו מתפזרים לכל הכיוונים בו זמנית, קצת כמו הקוסמוס שמבטיחים לנו שהוא מתרחב כל הזמן. מי יודע אם הוא יצליח לשמור על מכנה משותף קוהרנטי. כלומר, הקוסמוס והקוהרנטיות שלו לא עד כדי כך מדאיגים אותי…

הרבה שנים אני מטפחת בעצמי את היכולת להיות בן אדם מאמין. אני לא מדברת על שמירת מצוות אלא על אמונה בחיים, בזה שאם את עושה מה שנכון לעצמך ולסביבתך העניינים מסתדרים בסופו של דבר בצורה משביעת רצון. אמונה ש"יהיה בסדר", אמונה ש"יהיה טוב". אני מאמינה שצריכים להיות אופטימיים, שאין בעצם שום דרך אחרת מאשר להיות אופטימיים. אז אני אופטימית.

הדימוי הכי מתאים כאן לקוח מסרטי אנימציה ישנים, כשפלוטו או גיבור מצוייר אחר רץ במהירות מדהימה קדימה וממשיך לרוץ גם כשהוא מעל תהום שנפערה מתחתיו. הוא באוויר מעל התהום והוא לא נופל כי הוא מאמין. על כזאת אמונה אני מדברת. גם אם נדמה שתהום נפערת מתחתי אני אדם מאמין.

אבל אולי אני לא מאמינה מספיק. כי עכשיו אני מרגישה צורך לנוח. אני מחפשת כאן כורסא במקום המעופף שבו אני נמצאת. אולי זה קשור לחורף שאני רוצה קצת לנוח? האם מותר לנוח כשהמשימה שלקחת על עצמך היא אמונה? יש כזה דבר לנוח מלהאמין?

את התשובות אני מוצאת בסרטים ושירים אמריקאיים. אי אפשר לקחת את זה מהם, מהאמריקאים, יש להם את זה. כשרוצים אופטימיות הם אלו שמספקים את הסחורה. קניתי את "1989" של טיילור סוויפט. 1989 היא שנת הלידה של הילדה הזו, שכבר מכרה 30 מיליון דיסקים (יכול להיות שעכשיו כבר 40). אני מעריצה שלה. המעריצים שלה קוראים לעצמם 'סוויפטיז' אז אני לגמרי 'סוויפטי'.

קודם כל חובה להציץ בווידאו המדהים לשיר שלה 'מקום פנוי': https://www.youtube.com/watch?v=e-ORhEE9VVg. שנית אני רוצה להסביר את הרקע. יש עכשיו איזה סוג של דיון פנים אמריקאי על איך זמרות אמורות להתנהג.

באופן אישי אני לא צופה בכמה מהזמרות האמריקאיות הצעירות על סעיף זה שהן חובבות פורנו. זה מבלבל אותי להקשיב לזמרת תוך כדי שהיא חושפת חלקי גוף די אינטימיים ועושה תנועות שאמורות להיות מגרות. אפילו מריה קרי עם הקול המדהים שלה רואה לנכון לחשוף חלקי גוף מיותרים. אומרים שהיפנים נבהלו באיזו הופעה שלה. בקליפ האחרון של ביונסה היא גילמה זונה כשבן זוגה בחיים ובסרט מגלם את הסרסור. נפלא.

בהקשר הזה גם האמריקאים מקבלים את חשיפת הישבן ולא רק הישבן של קים קרדשיאן.  http://www.eonline.com/photos/14277/kim-kardashian-s-hottest-covers/434546. הקרדשיאן מספקת פורנו חביב שמזכיר להם את הפורנו של שנות ה-50. בחלק מהתמונות היא ממש מחייכת. מנקודת המבט שלנו זה סתם מיותר אבל במעצמת התוכן האופטימי: שיהיה לכוכבת ריאליטי מפורסמת מותר להיחשף ככה זו מן השלמת מעגל מהמקום התמים-אופטימי-יפה אבל במובהק-לא-מיני בו הם היו לפני 60-70 שנה.

כשתמונות העירום התמימות של מרלין מונרו הופיעו ואיימו להרוס את הקריירה שלה ב-1953 היא נאלצה להמציא סיפור כאילו לא היה לה כסף לשכר דירה (למעשה עמדו לעקל לה את האוטו אבל היא היתה פיקחית מספיק להבין שרב האמריקאים לא ידעו כמה מכונית היא הכרח בלוס אנג'לס, ותרגמה את זה לשכר דירה), כאילו היא נזקקה ל-50 הדולר שהציעו לה עבור התמונות כדי לשרוד. היא, מכל מקום, היתה צריכה לספק הסבר.

קים קרדשיאן לא באמת נדרשת לספק שום הסבר. ממשיכים לצלם אותה באובססיביות. אני יכולה להגיד שמבחינתי הרבה יותר נעים לי להסתכל על תמונות העירום שלה מאשר על ווידאו של זמרת שמנסה להיות מינית בעזרת חיקוי תנועות או קודים אחרים מתחום הפורנו הקשה. זה לא מיני, זה וולגרי וגס. עם טיילור סוויפט אין לי את כל הבעיות האלו.

כהערת שוליים אני רוצה רק להוסיף שליידי גאגא לא נכללת בביקורת שלי כאן. ליידי גאגא לא מכוונת לעולם הפורנו המנוכר, היא מנסה להחצין את המוזרות שלה כדי לעזור למעריצים שמרגישים בעצמם מוזרים. אני מאד מעריכה את מאמציה אלו. תודה גאגא, תודה טיילור.