ביליתי את סוף השבוע באבל על משהו לא לגמרי ברור. כלומר, כן ברור לי על מה התאבלתי אבל לא בטוח שזה רלוונטי כאן. מכל מקום הייתי במצב רוח שבו לא ניתן לקרוא ספר אינפורמטיבי חשוב ונאלצתי להסתפק בחומרי קריאה חלופיים. חברה שלי ואני הלכנו על הטיילת בתל-אביב לפני כמה ימים ונתקלנו בארון ספרים עם ספרים להחלפה, לכל מי שמתחשק לקחת ולהחליף. לקחתי שם רומן באנגלית על תולדות ההתיישבות היהודית בארץ, דרך קורות משפחה אחת. על הכריכה ניצבות דמויות גאות, אחת מהן נושאת רובה… כמובן שלא היגעתי לזה, הספר הזה יחכה לסוף שבוע הרבה יותר לוחמני.

סיימתי רומן קריא מאד שנקרא Mr. Penumbra’s 24-hour bookstore של Robin Sloan. מצאתי אותו ב'צומת ספרים' ולקחתי, כי היה ברור שהספר עוסק באובססיה לספרים. ס' כל הזמן שאל אותי על מה זה, ו'מה קורה עכשיו?' אמרתי לו 'לא כל כך קורה משהו', אבל היה נעים לקרוא. אחר כך עברתי לסדרת ספרים שאני מאד מאד ממליצה עליה, ספרי תקשור של ברברה מרסיניאק. תקשור, למי שלא יודע, זה כשמדיום מקבל מידע מעולמות אחרים ומעביר לנו אותו לשפה מובנת.

תודה, תודה, תודה לברברה מרסיניאק. קראתי מההתחלה עד הסוף את "אדמה – צופנים פליאדיאניים לספריה החיה" (הוצאת מרקם, 2000). הראשון בסדרה הזו הוא "מבשרי השחר – מסרים מהפליאדות" (גם כן של מרסיניאק, הוצאת מרקם, 1996). המסר כאן הוא שאנחנו ברואים של יצורים שחיים על קבוצת כוכבים שנקראת 'פליאדות'. הם בראו אותנו, אני חושבת שלשם שעשוע. אנחנו היינו מעין משחק כזה בשבילם, ועכשיו הם חוזרים כדי לעזור לנו להתפתח, כי הם הגיעו למסקנה שהם לא יוכלו להתפתח אם הם לא ישתפו אותנו בחופש שיש להם.

זה מאד אופטימי – כשאני במצב רוח כמו שהייתי בו אתמול אני צריכה משהו סופר אופטימי – וזה גם משהו שאפשר לקרוא הרבה פעמים. הראש מסרב להאמין למה שכתוב שם, אז חלק למעשה נמחק מיד עם הקריאה ואין בעיה לבוא עוד פעם ולהתפלא שוב שזה מה שכתוב.

חוץ מלחזור ולקרוא ספרי תקשור שכבר קראתי אני עושה משהו מוזר קצת שאני קוראת לו 'מדיטציית קטלוג איקאה'. שוכבים במקום נוח ומוגן (רצוי עם טלפונים מנותקים. תמיד רצוי, כשאפשר, לנתק את הטלפונים) פותחים קטלוג 'איקאה' ובוהים. זהו. זה מאד מומלץ. אפשר לעשות את זה גם עם אטלס. אני לא יודעת, אני אוהבת אטלסים.

אין לפתוח ג'ורנל שיגרום לך להשוות את עצמך עם בנות אחרות. במיוחד לא את 'ליידי גלובס'. זה מדכא ממש.

אם הקטע של התקשור לא ממש מרתיע אתכן/אתכם אז אני גם מאד ממליצה על בחור בשם Tom Lescher ביו-טיוב (לא מצליחה להעלות את הכתובת). הוא קורא לקטעי הפטפוט-הרהור שלו Astrology for the Soul. מאד מרגיע וגם מאד רציני (שוקלת להתאהב בו אבל הוא מעיד על עצמו שהוא אוהב להיות עם עצמו לבד).

או שאפשר להסתכל על Nigella Lawson מכינה משהו עם שוקולד. מהמראה שלה ומאיך שהיא מדברת ברור לכל שגם נשמתה טובלת בשוקולד שהיא מכינה. כיף!