אני מאד עייפה כרגע. ס' התחיל את שנת הלימודים ככה-ככה. המורה שלו אומרת שהוא לא חזר לשגרה הברוכה של להוציא את הספר או המחברת מהתיק כשמבקשים ממנו ולהעתיק מהלוח לפי דרישה. גם שנה שעברה הוא לא הצטיין בתחומים האלו אבל עכשיו, אחרי החופש, יש לנו ריגרסיה.

היא זימנה אותי לפגישה עם 'הצוות המקצועי'. האולקוס שלי מחסיר פעימה כשאני שומעת את צירוף המילים האלו 'הצוות המקצועי'. למי שלא מכיר: את או אתם מוזמנים לשבת מול שילוב מנצח של המנהלת, הפסיכולוגית, היועצת החינוכית והמורה. אתם מרגישים כמו עם נרדף ביום עצוב במיוחד. הרושם שלכם שהילד שלכם סתם חמוד עומד לעבור תיקון עומק.

מ', בעלי לשעבר, אמר שהוא יבוא איתי אבל אני חושבת שאולי עדיף שלא. ל-מ' יש תיאוריה, שהמטרה העיקרית של מערכת החינוך היא להפוך את בנינו למכור לריטלין. הכל מתקשר לו לריטלין. הוא אומר בפירוש שגם סתם מילה כלשהי שמתחילה באות ר' תתפרש אצלו לצורך העניין כ-ריטלין. עדיף אולי שהוא לא יבוא.

המטרה המוצהרת של הפגישה המתוכננת היא לקבוע שס' זכאי לשעות תרפיה בתנועה. המורה שלו, עינת, אומרת שהוא לא אסוף.

אני בכוונה מתחילה כאן פסקה חדשה כדי לתת מקום למילה האחרונה של הפסקה הקודמת. מבחינת מערכת החינוך הילד שלי לא אסוף. אני לא יודעת אם להקצין ולהגיד שאני חסרת אונים מול הרעיון שצריך לאסוף אותו איכשהו, או לנסות לקחת את כל הסיפור הזה לכיוונים חברתיים, משהו בסגנון 'אם היו פחות ילדים בכתה אף אחד לא היה חושב שהוא לא אסוף כי למורה היו יותר כוחות להתמודד'.

אחרי יום ההורים דיברתי בחוץ עם אמא אחרת שאמרה שזה כבר לגמרי נורמטיבי להיות מאובחנים היום, ושלזרום עם המערכת. אם הם רוצים לעשות פגישה לגבי רמת האיסוף של הילד, למה לא בעצם? והרעיון שיוציאו אותו משיעור אחד או מכמה שיעורים בשבוע כדי לתת לו לזוז קצת הוא לא רעיון רע.

אני כבר לא יודעת. בכל אופן ס' דרש וקיבל מסבתא שלו מתנה מוקדמת ליום ההולדת, ערכת לגו ענקית עם אני לא יודעת כמה מאות חתיכות. הוא הרכיב את המפלצת בשלמותה (עם טיפונת עזרה ממני) תוך שעה, מכוון מטרה ואסוף מההתחלה ועד הסוף. זהו!