אני קוראת עכשיו את "ציוויליזציות גוועות/ מדוע אירופה והאיסלאם נעלמים?" (דיוויד פ. גולדמן "שפֵּנגלֵר", הוצאת 'סלע מאיר' 2013), שדי מדהים אותי. אני עוד צריכה לחזור לפחות על חלקים של הספר עוד פעם אבל מקריאה ראשונה קיבלתי את המידע המפתיע – שאותי הפתיע – שאוכלוסיית ישראל נורא גדֵלה.

אני מופתעת מזה שזה הפתיע אותי. אצלי בשכונה כולם עושים שלושה ילדים ואבא אחד בבריכה כבר אמר לי שארבעה זה השלושה החדש. 'אם תשימי לב,' הוא אמר לי, 'מי שעושה שלושה ילדים כבר ממשיך אוטומטית לארבעה.' אני הרי גדלתי על זה שאנחנו עם קטן מוקף באנשים שלא מחבבים אותנו. אז מסתבר שאנחנו עם בצמיחה מוגברת מוקף באנשים שלא מחבבים אותנו אבל שמספרם קטֵן. זאת אומרת אלו מתוכם שיודעי קרוא וכתוב – מספרם קטֵן.

שפנגלר מתמקד בעיקר בדוגמאות של אירן ושל תורכיה. בשתיהן אוכלוסיות משכילות יחסית. בתורכיה במיוחד ישנן אוניברסיטאות, הוא אומר, שמשתוות לאוניברסיטאות בעולם המערבי. והסיבה, הוא אומר, שארדואן מתנהג כמו שהוא מתנהג, היא כי מספר התורכים – לא כולל הכורדים – הולך ופוחת. גם מספרם של האיראנים פוחת מאד והם כיום לא עושים מספיק ילדים כדי לשמר את גודל האוכלוסיה הקיימת, בדומה לאירופאים.

זאת אומרת, הרוח המאד נגטיבית שאנחנו מרגישים נושבת משני הכיוונים האלו קשורה, לפי שפנגלר, לזה שמדובר בתרבויות שיודעות על עצמן שהן לפני הסוף. חברות שעושות ילדים הן חברות שמאמינות בעתידן הן, והוא מונה כאן בעיקר את האמריקאים ואותנו. אני באופן אישי מוקפת באנשים שיש להם ביקורת אינסופית על כל מה שקורה אצלינו אז זה משמח לשמוע שכקבוצה אנחנו נחשבים לסופר-דופר אופטימיים. אם אנחנו אופטימיים אז למה לא יותר קל לי עם אנשים? למה לא מחייכים אלי חזרה יותר?

עוד דבר שהפתיע אותי היה המידע המשתמע מדבריו כאילו אין קשר בין טרור לתקשורת. עד לפני רגע היתה לי תאוריה שטרור זאת פעילות שמתבצעת למען המצלמות. בלי המצלמות והתקשורת אף אחד לא ידע שהיתה התפוצצות ונהרגו כך וכך אנשים, ומכאן שאף אחד גם לא יפחד, שזו לכאורה מטרתה של כל פעילות טרור. אבל שפנגלר מתאר פעילות טרור נרחבת באימפריה הרוסית בשנים 1900-1917. "מעשי התנקשות התרחשו מדי יום, לעתים אפילו כמה פעמים ביום, וחדלו לזעזע את הציבור. עיתונים החלו להתעלם מהם. כעבור זמן קצר הפכו מעשי הטרור שכיחים יותר מתאונות דרכים… ובסיכום כולל, לאורך תקופה של שבע-עשרה שנים… 17,000 אנשים נפלו קרבן ל-23,000 מתקפות טרור" (עמ' 127).

בסוף המאה הנוכחית, אם נמשיך להוליד בקצב הזה, אוכלוסיית ישראל תגיע ל-25,000,000. אוכלוסיית פולין, לשם השוואה, תגיע לכ-16,000,000. זה נורא מפתיע, לא? אוכלוסיית הישראלים בני 15-24 תגיע בשנת 2100 ל-3.5 מיליון בערך, אבל זה גם יהיה מספר בני ה-15-24 התורכים והגרמנים (לחוד). באותה שנה יהיו פחות בני 15-24 ספרדים, איטלקים, איראנים. זה הכל בהנחה שאנחנו ממשיכים כמו עכשיו.

חלק אחר נורא מעניין בספר הוא הניתוח ההיסטורי של דעיכת יוון ורומא. היוונים הפסיקו לעשות ילדים והרומאים בתורם גם כן הפסיקו לעשות ילדים. היתה תקופה, הוא מסביר, שאנשים ראו שהשיפור ברפואה מונע תמותת תינוקות כמעט לגמרי, והתחילו לדאוג שיהיו פה יותר מידי אנשים. לקח זמן, שפנגלר מסביר, עד ששמו לב שעושים הרבה פחות תינוקות.

אבל לא אצלינו, אנחנו בסדר!