הספר היחיד שקניתי בשבוע הספר בסוף היה "מבוכים ודרקונים: ספר החוקים לשחקן" (כותרת משנה: "חוקי הבסיס למשחק תפקידים"). זה בשביל הבן שלי, כמובן. הוא חזק בענייני מבוכים ודרקונים. כשאנחנו ב'סטמצקי' הוא מתיישב ליד מדפי המדע הבדיוני, מנותק מהסביבה ומדפדף במרץ. המוכרות החמודות כבר רגילות אליו ולא מעירות לי, מה שמעורר בי אופטימיות אינסופית. אולי אנחנו סוף סוף בעידן חדש, משהו כמו שנות ה-70 של פעם, כשהכל היה יותר נינוח והיה יותר מקום וזמן להתפתחות לא נורמטיבית. אני איכשהו מחכה שההתחשבות בי ובבני המתפתח תיפסק יום אחד, אני איכשהו יודעת שהיא תגיע, אבל לא. התחיל עידן חדש. הספינה הזו שהיא כדור הארץ שטה לתוך עתיד וורוד ואוורירי עם רווחים רחבים בין החומר. כן, אני מאמינה…