אני מקבלת כל מיני תגובות על הפוסט האחרון שמאד לא אוהבות אותו, כלומר את הרעיון שלי שאולי זה לא רק חיובי להכניס לכלא מנהיג שפשע. זה נכון, העיקרון לפיו כולנו שווים וגם מי שהיה ראש ממשלה או נשיא צריך להיכנס לכלא אם הוא פשע. באופן ספציפי אני חושבת שאפשר היה למחול לאולמרט על השוחד שהוא לקח בתקופת היותו ראש עיריית ירושלים, בגלל זה שהוא העביר אותנו, איכשהו, את מלחמת לבנון השניה.

ההקשר של לקיחת שוחד עבור מתן אישורי בניה הוא, לצערינו, הקשר מאד נפוץ. לפי השמועות – ואין לי שום אישורים על זה – זה קורה בכל העיריות, כולל עיריית תל-אביב. וכמובן, אני מסכימה שגם אם סוג פשיעה מסויים, כמו מתן שוחד בנושא אישורי בניה הוא כמעט נורמטיבי, זה לא עושה אותו נכון. אבל, במקרה זה, אחרי שאולמרט היה ראש עיריית ירושלים הוא גם היה ראש ממשלה.

אני יודעת שזו לא דעה מקובלת אבל אני מעריצה כל מי שהופך לראש ממשלה אצלינו. אני בטוחה שזה התפקיד הכי קשה בעולם. אין תפקיד יותר מסובך ממנו בעולם כולו. בין השאר הוא מסובך בגלל הנטיה שלנו כעם לייחס לשלטון שחיטות אפריורי, מראש.

ישנו ספר שאני כבר שנים רוצה לתרגם לעברית, שכתב אליסטר מקאלפיין, מי שהיה גזבר המפלגה השמרנית הבריטית ומנהל הקמפיינים של מרגרט ת'אטצ'ר (והוא מקדיש את הספר לה). הספר נקרא The Servantוהוא נכתב בתור מעין תיקון ל'נסיך' של מקיאוולי. מקאלפיין טוען שמקיאוולי היה נאיבי(!), שהוא כתב את הספר עבור נסיך אצלו הוא רצה לקבל עבודה, וברור שהוא לא כתב את הספר הנכון. מה שהוא היה צריך לכתוב למעשה זה איך להיות עוזר של נסיך, כי זו הרי העבודה שהוא רצה לקבל.

מה שאני אוהבת בספר הזה הוא את הבטחון העצמי שהוא מפיץ בכך שהשלטון לא יתמוטט מהמניפולציות שהמשרת (שמזכיר בהחלט את הבירוקרט הבכיר בסדרת הבריטית בת האלמוות ‘Yes Mr. Minister’ https://www.youtube.com/watch?v=WPJTrl04DSE) יעשה. אני אוהבת את חוסר ההיסטריה סביב נושא השלטון, אני אוהבת את זה שישנה מסורת שלטונית ארוכת שנים שגם תמשיך הלאה עוד שנים רבות. מצד שני, למען הסר ספק, אני בטוחה שהמסורת השלטונית אצלינו היא מדהימה. זה שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ממלא אותי גאווה.

כל מה שאני אומרת זה שקשה לי עם הפניות החדות, עם שליחת ראש ממשלה לכלא (אין לי שום בעיה עם זה שקצב בכלא למשל) עם הטלת הספק האוטומטית בכל מי שנמצא בתפקידי הנהגה. הייתי מעדיפה משהו יותר שפוי ורגוע.

שבוע טוב ורגוע לכולנו,

טליה