נעים בגב

Haaretz.svg

רציתי בכל זאת לחזור לנושא של עיתון 'הארץ' כי בפוסט האחרון העברתי ביקורת אולי קצת שטחית מידי על העיתון הזה. אז קודם כל עיקר הטענה שלי היא זה, שמהטון של העיתון משתמע כאילו אין לי זכות להיות סתם שטחית, אין לי זכות לדפדף ישר להורוסקופ או למדור הרכילות (וכמובן שאין ב'הארץ' לא רכילות ולא הורוסקופ). אני פה כדי להיות במודעות-עָל לכל העוולות מהן סובלים המסכנים בעולם, בעיקר השכנים שלנו, וזה עוד לפני שניכנס לדיון עד כמה מדינת ישראל אשמה בעוולות האלו.

אני לא רוצה לחיות את חיי בצורה הזו. אני רוצה להיות גאה בזה שאני ציונית, אני רוצה ליהנות מן הנוף ומאיכות החיים שהכותבת בתחתית עמ' 21 שציטטתי בפוסט הקודם טוענת שאין, אני רוצה להרגיש את כל הרגשות החמימים השמאלציים האלו שנדמה שהכותב היחיד בעיתון הזה שמותר לו להביע כמותם הוא סייד קשוע. קשוע יושב היכנשהו בארצות הברית ולו מרשים להגיד שהוא טיפ טיפה מתגעגע ארצה. זה שהוא לא יהודי פוטר אותו כפי הנראה מכובד הראש וממוּדעוּת העל אותה ציינתי קודם לכן. לו מותר כנראה סתם לחיות.

הכתבה של שלמה אבינרי שאליה התייחסתי מאד ברפרוף בפוסט הקודם היא דוגמא טובה לרצינות הרבה לה אנו נדרשים. הכותב פורש בפנינו, הנידונים לרצינות עקבית ומוקפדת, את כל הדברים שעל מדינת היהודים לעשות כדי לשפר מעט את המצב עם שכנינו. אבינרי עצמו אומר שלא ניתן להגיע עם השכנים להסכם, וש"הסירוב הפלסטיני הוא אם כל חטאת". אבל אם ככה ולא ניתן להגיע להסכם, למה בדיוק לקרוא את הכתבה הזאת? לא עדיף לראות עוד פעם את 'טיטניק' ביו-טיוב, או כל פעילות אחרת שגורמת לעושה אותה נעים בגב? מה קורה איתם ב'הארץ', למה לא להניח לנו ליהנות ממה שיש?

עם כל זאת, בעיתון שהגיע היום (מדובר במנוי חודשי, כפי שאמרתי) היו כמה דברים שנראו בעיני חשובים. ב-The Marker היתה כתבה ארוכה על המתת בנות. בסין חסרות כרגע 66 מיליון נשים בעקבות המתת בנות. סה"ך הומתו בעולם ב-30 השנה האחרונות 117-160 מיליון תינוקות ועובָּריות. לא יודעים את המספר המדויק אבל הוא גדול. למחסור בנשים בחברות מסויימות ישנן כל מיני תוצאות ומאד מעניין לקרוא על זה.

היתה ב- The Marker גם כתבה מחממת את הלב (באמת! מחממת את הלב!) על השיפור הניכר בשנים האחרונות במספר הזכאים לבגרות במגזר הדרוזי. אחוז הזכאים הגדול ביותר לבגרות לשנת תשע"ד היה ביישוב הדרוזי בית ג'אן. הם עבדו על זה קשה ואני יכולה לראות למה הם גאים. באמת יפה!

עוד דבר שמצאתי ב- The Marker ונורא יפה בעיני זה כתבה על KIVA, רשת המאפשרת לעסקים קטנים ללוות כסף מאחרים ללא ריבית. בישראל ישנם כבר יותר מ-300 עסקים שלווים מהרשת ובעולם קרוב ל-2 מיליון. זה מדבר על הצד היפה של הכפר הגלובאלי – זה שאנחנו מקושרים מאפשר לנו לעזור אחד לשני בצורות שלא היו אפשריות קודם. שיעור החזרת ההלוואות הוא 98.59%, שהוא גבוה משיעור ההחזרות לבנקים. אנשים מרגישים מחויבות גבוהה יותר כשהמלווים הם אנשים פרטיים ולא גוף מסחרי גדול. לווים פרטיים הם אנשים שאפשר להרגיש אליהם משהו: קירבה, הכרת תודה. ואולי זה שמישהו מסכים להלוות לך פשוט עושה נעים בגב?