חומר מילוי כתוב

עבדתי עכשיו חודש וחצי באתר חדשות, בו מעלים ידיעות כלשהן, לא נורא חשוב איזה, חמש פעמים ביום. אני מרגישה צורך לספר על העניין הזה כדי שאנשים שלא מהתחום ידעו איך זה עובד. המטרה של אתר כזה היא למכור מודעות. באמת באמת לא חשוב להם החומר שעולה. חשובה התמונה כי היא מושכת, חשובה הכותרת. השאר הוא חומר מילוי.

פוטרתי כי אני לא מסוגלת להתייחס לכתיבה כאל חומר מילוי גרידא. זה אולי אולד-פשנד אבל אני לא מתיימרת לזרום עם הזמנים. בנוסף היה לי עימות חזיתי עם המנהלת. בעלי לשעבר, שיש לו הרבה מאד תאוריות, מסביר שבוגרי מנהל עסקים הם ככה. מלמדים אותם שהעובד ניתן להחלפה בכל עת, והיא בהחלט אישרה את התיאוריה. היא התייחסה אל הבחור שיצא לחופשת מחלה, ושאותו החלפתי, במילים: "אם הוא לא יחזור יהיה מישהו אחר במקומו."

עצבן אותי שהיא מדברת ככה על מי שכל כך השקיע ב'חפיפה' שלי, וההזדהות שלי איתו גדלה ככל שעבר זמן וחוויתי יותר ויותר ממה שהוא עבר. מתוך שלושת המנהלים באתר החדשות הזה שניים לא ידעו לכתוב, לערוך או לתרגם והשלישי היה בעדי. המשכתי כי הוא היה בעדי. נראה היה לי מוזר שהם לא מבחינים בעובדה היסודית הזו, שיש להם יותר מידי מנהלים ביחס לכותבים. היו להם שני כותבים סך הכל, עם כוונה מוצהרת לעלות ל-3, אבל גם שלושה לא היו מספיקים לכמות כזו של חומר.

גברת מנהל עסקים יכלה בקלות לדמיין החלפה של כותב אחד באחר. הדבר היחיד שלא לימדו אותה זה שגם מנהל יכול להיות מיותר. השאלה האמיתית עכשיו היא אם אני אוכל לתרגם את הביקורת שלי על מקום העבודה הזה למשהו מעשי. אני בתקופת החלמה, כאילו היתה לי מחלה. ביום הראשון פשוט שכבתי כל היום במיטה. הייתי באפיסת כוחות מוחלטת. לא הצלחתי להבין מהבחור אותו החלפתי אם הוא חוזר לשם או לא. הוא לא פירט באס.אמ.אס שלו.

אני סקרנית. מההתחלה היה ברור לי שהוא שחוק לגמרי, ולא הופתעתי בכלל שהוא האריך את חופשת המחלה שלו משבועיים לחודש וחצי. אנחנו, אוהבי הכתיבה, עם כזה נעבך. אומרים לנו "קחו משרה ככותבים" ואנחנו מוכנים לעשות באמת הכל. הוא היה מוכן, וגם מסוגל, לכתוב עשר כתבות ליום, ולהוסיף עוד כמה לקראת סוף השבוע, שכן גם בסוף השבוע מעלים כתבות. מן כותב מופלא כזה, שהאמין מספיק במסגרת הקלוקלת הזו כדי לדחוף את עצמו להנפיק חומר.

לא הגענו לזה אבל הוא כמעט הראה לי את השירים שהוא מתרגם.