כמו ללכת לאורך השדרה השישית

 

לפני שנים, לפני שג'וליאני הפך לראש העיר ניו-יורק, התפתיתי ללכת פעם לאורך השדרה השישית בלילה. זה היה מתוך סקרנות. אמרו לי שמותר ללכת בלילה לבד בשדרות הראשונות, עד החמישית, אז הייתי חייבת לבדוק איך זה בשישית.

הלכתי לי די בחושך ובכל פתח בית שני בערך, לאורך הדרך, היה מישהו שהציע לי סמים. מההצעות הראשונות הייתי קצת מופתעת, אבל אחר כך באמת התחלתי לחשוש. ואת כל זה אני לא מספרת כדי להגיד איזה יופי שעכשיו זה לא כך. כי אומרים שזה לא כך עכשיו, לא הייתי בניו-יורק בזמן האחרון כדי לבדוק. אני מספרת את כל זה כאיזו מקבילה למה שהיה קורה בעולם העתיק.

אני קוראת עכשיו שוב את "ישו הקוסם" של מורטון סמית' (עד כמה שאני מבינה אין תרגום לעברית) אחד מחוקרי התנ"ך האהובים עלי, ומתרשמת שוב מהעולם הזה שהוא מתאר, של בערך לפני אלפיים שנה, כשאם היית הולכת ברחוב בעיר כלשהי, קטנה כגדולה, בוודאי היו פונים אלייך הרבה פעמים כדי להציע לך קסמים כלשהם.

"סגולה בדוקה להחזרת אהובך לחיקך," מישהי מבוגרת היושבת בשֹיכּול רגליים היתה מפטירה בקול חד.

"חומר סודי לעקרת הבית, להברחת עכבישים, עכברים, ג'וקים ומזיקים אחרים," יאמר לך גבר מזוקן ליד דוכן עם סלסילות, שיכול להיות בהן כל דבר שבעולם.

"אני צריכה להבריח את בעלי מהבית. זה עובד על בעלים?" את שואלת והוא מסביר שעל בעלים זה לא עובד, אבל מנסה למכור לך משהו להגברת כוח הגברא. מדובר היה אז בעולם בו מעשי קסם, תרופות, תבלינים וכמיהה דתית לא מופרדים עדיין. אבל הספר גדול הרבה יותר מזה.

כל פעם אני מנסה איכשהו ל'בלוע' איזה חלק של הספר, וכל פעם בהצלחה חלקית בלבד. אבל לא נורא, אין בכוונתי להתייאש. סמית' הכי התפרסם בעקבות הספר הראשון שלו, שנקרא "הבשורה הסודית" או "הבשורה הסודית לפי מרקוס". הוא עשה את תואר הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית, ואיכשהו התגלגל למנזר מרסבא שבמדבר יהודה, שם הוא לקח על עצמו לסדר את הספריה.

זה היה ב-1958. בעוד הוא עובר על הבלגן שם מצא סמית' קטע מתוך הבשורה לפי מרקוס, שלא מופיע בבשורה כפי שהיא בברית החדשה. כלומר, מה שהוא מצא היה קטע שצונזר אי אז בעבר, כשהספרים בברית החדשה כמו ספרים נוצריים רבים נוספים, עברו צנזורה חריפה למטרות גיבוש הקנון הנוצרי.

דוגמא לספרים שלא נכנסו לקנון הזה היא למשל 'הבשורה לפי תומאס'. (ניתן להוריד קובץ PDF של ה- Nag Hammadi Library, הכוללת מספר תרגומים של הבשורה הזו וספרים רבים אחרים). אני אתן כאן תרגום כלשהו של הפסקה השלישית של הבשורה, שיסביר אולי למה היא לא נכללת בקנון:

"ישו אומר: 'אם אומרים לך מנהיגך, "התבונן וראה את מלכות אלוהים בשמיים" הרי שציפורים ישיגו אותך לשם. אם אומרים הם לך, "אלוהיך בים הוא," וודאי הדגים יגיעו אליו קודם. מלכות אלוהים בתוכך היא ומחוצה לך.'"

זהו מה שנקרא טקסט מִיסטִי. אלוהים נמצא בתוכך ומחוצה לך. והטקסט ממשיך:

"כאשר תדעו את עצמכם… תגיעו להבנה שאתם בניו של אלוהים, אך אם לא תדעו את עצמכם תחיו בעוני ותהיו עוני."

מאד מיסטי. הטקסט שולח את הקורא בו אל עצמו, ומורה לו להכיר את עצמו ולהאמין שיש לו קשר ישיר עם בורא עולם. הנצרות, ברגע שהיא התחילה להתגבש, כבר לא רצתה טקסטים כאלו. כשיש דת מסודרת עם היררכיה ומשרות ואנשים חשובים, לא רצוי שהעמך ירגיש שהוא מסתדר בעצמו בלי עזרה. אז טקסטים כמו 'הבשורה לפי תומאס' ירדו פחות או יותר למחתרת. אבל גם חלקים של טקסטים שכן התקבלו, צונזרו, כמו החלק שסמית' מצא בספריה של מרסבא.

בחלק המדובר נאמר כי ישו בילה עם תלמיד את הלילה, כפי הנראה כדי להעביר אותו טכסי חניכה. טכסי חניכה היו חלק בלתי נפרד של הדתות של העולם העתיק וגבול דק בלבד עבר בין כהן של דת כזו לבין קוסם. יש לנו ב"ישו הקוסם" תיאור של לוסיאן מסָמוסָטָה, סטיריקן יווני בן המאה ה-2, שם הוא שולח את הגיבור שלו למצוא קוסם חזק מספיק, שיוכל לקחת אותו לביקור בעולם המתים.

במשך חודש אוכל הגיבור רק אגוזים, חלב ודבש, מתרחץ יום יום בנהר, לוחש לחשים רבים והולך אחורנית מרחקים ארוכים. כשאני קוראת את זה, כמו כתבים אחרים מהתקופה, זה מאד ממחיש לי את ההפרדה הנוקשית שאני, בתור קוראת מודרנית, עושה בין המציאות למה שכפי הנראה שייך רק לעולם הדמיון.

לפי איך שסמית' מסביר את זה: לפני אלפיים שנה אם רצית ללכת לבקר מישהו שנפטר יכולת למצוא מישהו שיקח אותך לבקר אותו; ואם הלכת לישו, שהיה יותר מסתם קוסם, שהיה איש דת אמיתי, יכולת לעבור חניכה שתגרום לך להרגיש קרוב יותר לאלוהים.

ההתקפות שסמית' ספג בעניין הספר הזה ובעניין ספריו האחרים הן רבות מיני ספור. עד היום נקרא ערך וויקיפדיה עליו כאילו ישנו חשד סביר שמדובר בשרלטן ולא בחוקר תנ"ך דגול, וזה שנים רבות לאחר מותו. אבל זה לא מפריע לי. יש לי עותק של "ישו הקוסם" וצילומים של ספריו "הבשורה הסודית לפי מרקוס" ו"הפוליטיקה שעיצבה את הברית הישנה [התנ"ך]", ספר שממנו למדתי שהיהדות הפכה למונוטאיסטית רק עם גלות בבל, ואני קוראת בהם שוב ושוב ושוב…