הרוסים באים!

 

סיימתי לקרוא את 'ירושלים' של סיימון מונטיפיורי ובהזדמנות סיימתי גם את 'ירושלים של קדושה ושיגעון' של אליעזר ויצטום ומשה קליאן, שנזכרתי פתאום שהתחלתי ולא המשכתי. נזכרתי בגלל הדמות של רספוטין שמופיעה בספר של מונטיפיורי בהקשר מיני כמובן. מונטיפיורי מתעכב הרבה על מין כמניע עלילתי, אבל האמת היא שכאן זה רלוונטי כי רספוטין מלכתחילה הופיע בירושלים עקב שמועות שקשרו אותו מבחינה מינית, לכאורה, לצארינה. הצאר ניקולאי הציע שהוא ייסע קצת להתאוורר בארץ הקודש ובדרך יצבור מעט קדושה כדי לנטרל את השמועות הלא נעימות סביבו.

הקשר בין רספוטין, איש פשוט וגס ומהפנט מוכשר, לבין הצארינה אלכסנדרה פיודורובנה, התבססו על כך שלבנה הצעיר, יורש העצר, היתה בעיה של קרישת דם. כל דימום היה עשוי להוביל למוות. רספוטין הצליח להפסיק את הדימום כל פעם מחדש בעזרת המבט המהפנט שלו. (אפילו בצילום רואים שיש לו מבט מהפנט). לפי דעתי זה כשלעצמו מהווה הסבר מספיק לקשר הקרוב מאד בינהם. אם אני הייתי הצארינה הייתי עושה בדיוק אותו הדבר, הייתי נותנת לקוסם את כל הכסף והכוח שעולה על דעתו שהוא רוצה כדי שהוא יישאר באזור למקרה הדימום הבא. אבל העם הרוסי חשב שיש בינהם יותר מזה ונשארו קריקטורות שבהן הוא נראה מלטף לה את הציצי.

החלק המעניין בעיני הוא דווקא עצם הצליינות הרוסית המוגברת עצמה. לפי ויצטום וקליאן המספרים הגיעו בשנים 1899-1900 ל-11,000 עולי רגל לשנה ולפי ערך 'מגרש הרוסים' בוויקיפדיה ב-1914 הגיעו לירושלים כ-15,000 צליינים. אחרי זה פרצה מלחמת העולם ה-I, רוסיה נעשתה קומוניסטית וכל העניין נפסק. אבל מעניין עצם זה שכל כך הרבה אנשים באו.

מדובר בעמך. כל המקורות מסכימים שהצליינים היו שייכים לשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות. האימפריה הרוסית סיבסדה להם את הסיור הזה בכל מיני צורות. בין השאר הצאר קנה את 70 הדונם מחוץ לעיר העתיקה שאנחנו מתייחסים אליהם כיום כאל 'מגרש הרוסים'. שם הצליינים היו אוכלים, לנים ומקבלים את כל השירותים. וזה התאפשר כי האימפריה העותומאנית רצתה יחסים טובים עם רוסיה אחרי מלחמת כרימאה.

מלחמת כרימאה התחילה כפי הנראה מתוך רצונם של הרוסים להגן על זכויות הנוצרים האורתודוקסים בארץ הקודש. הצרפתים הגנו על זכויות הקתולים אז הרוסים רצו להגן על האורתודוקסים, אבל אז קרה מה שתמיד קורה כשהרוסים מראים אסרטיביות: המערב אירופאיים מזדעזעים קשות ונזעקים להלום ברוסיה בעוצמה. רק לפני כמה ימים – אני שמה לב לדברים האלו – הנסיך צ'ארלס הבריטי השווה את פוטין להיטלר. הוא עשה את זה מול קהל יהודי כמובן. דוברו שלו פוטין הגיב ואמר שצ'ארלס לא מתנהג בצורה היאה למלך, אמירה מתוחכמת שנועדה לפגוע בצ'ארלס בנקודה הכואבת שלו. הוא הרי יודע שיש סיכוי טוב שהמלוכה תדלג עליו ותעבור ישר לבן שלו.

אז גם ב-1853-6 זה קרה. הרוסים נאבקו מול העותומנים באזור הים השחור, כדי להראות להם מי הבוס. תיכף נכנסו לתמונה גם האנגלים והצרפתים והעניין הסתיים בהסכם שלום ב-1856. ההתפשטות הרוסית בים השחור (מה שהיה נותן להם פתח לים התיכון) נעצרה, אבל הם כן קיבלו נקודות אצל העותומנים, שהרגישו פתאום שהם מאד רוצים לבוא לקראתם.  קודם למכירה של מגרש הרוסים העותומנים לא הסכימו למכור שטחים רחוקים כל כך מחומות העיר מסיבות צבאיות וביטחוניות. במקרה הזה הם הלכו מאד לקראת הרוסים ואפילו השאירו את שערי העיר פתוחות בלילה, אך ורק עבור הצליינים הרוסים, שהורשו לחזור העירה אחרי שעות הסגירה הרשמיות.

אז מה היה האינטרס הרוסי בארץ הקודש, אינטרס דתי או אינטרס מדיני? או שאולי מה שמעניין זה שזה משולב כל כך. מצד אחד הם מדמיינים שהם צריכים את המקומות הקדושים כדי לחזק את אמונותם באל, מצד שני הם מוכנים להילחם למוות בכל מי שמפריע להם אסטרטגית לחזק את אמונתם בצורה הזו. הם החזיקו בסווסטופול שבכרימאה במשך שנה מול הכוחות הצרפתים והאנגלים. http://en.wikipedia.org/wiki/File:Panorama_dentro.JPG

ורספוטין? אחרי השהות שלו בארץ הקודש הוא חזר לרוסיה ולמעלליו המוכרים. בסופו של דבר החליטו כמה בני אצולה לחסל אותו, אבל לא לקחו בחשבון את תאוות החיים העצומה שלו. נתנו לו לשתות יין מורעל וזה לא הותיר עליו רושם. אחר כך ירו בו בחזה פעמיים ורופא קבע את מותו, אבל כשבאו לסלק את הגופה התברר שהוא לגמרי חי והוא כמעט חנק מישהו למוות. בסוף ירו בו עוד כמה פעמים וזרקו אותו לנהר. זה לא נגמר שם…

אני מרגישה שהוא קצת כמו המקבילה הרוסית לרובין הוד. הוא לא חילק לעניים שום דבר כי הרוסים יודעים שזו לא הפואנטה, מה שחשוב זה שהוא היה בלתי משיל. הוא בא מלמטה, השתלב בשכבה הכי עליונה של החברה ויכל לה. בשום שלב לא הצליחו לרסן אותו, הוא נשאר אותו יצור פרא שהוא היה מההתחלה. מנהגי האכילה שלו נשארו מזעזעים, הוא היה קם מהשולחן ומשתין בצד איפשהו כשהשאר עדיין אוכלים. אני בטוחה שהוא צחק בקול רם וסיפר בדיחות גסות. אחלה!