על יאיר לפיד, על ספרו 'שקיעה במוסקבה' ועל חקר האמת

photo by wikitravel

לקראת הסוף הספר שלך ("שקיעה במוסקבה", הוצאת קשת, 2007) משתבלל לי, הוא מתכנס בתוך עצמו. אבל אתה כותב כל כך יפה! ואני לא מתכוונת ליופי כזה של דימויים והָשאלות, כמו שהמורה בבית הספר דורשת. אני מתכוונת ליופי מִבני. אתה לוקח אחריות על הפרטים של הסיפור, לוקח אחריות מלאה על איך ואיפה לשתול אותם, וזה מה שבונה את האמינות של הסיפור הרי, אתה יודע!

בעמ' 118, כשהגיבור הבלש נזכר בשקר נורא שאמא שלו סיפרה פעם, הוא "מתכווץ באפלולית, לחייו בוערות, אבל משהו בתוכו… יודע להעריך את הקלות השימושית בה נשלף המידע." זהו, זה משהו שיש לך, את הכישרון או היכולת לשתול את המידע בצורה כזו שהוא ייצור אמינות סיפורית.

אני מאד מתפעלת וגם מקנאה, אני רוצה גם. וזה שהסיפור משתבלל, נכנס לתוך עצמו יותר מידי, זו בעיה שלי בעצם. אל תהיה מוטרד ממנה. זה סיפור מושך וקליט ועשוי מצויין; העניין הוא שכישראלית מן המניין יש לי עליך גם מידע אחר, שהסגרת על עצמך במשך השנים מתוך שאתה פרסונה ציבורית. קשה לי נורא לחבר בין יאיר לפיד שכותב כל כך מדוייק, מאסטרו ממש של הפרטים הקטנים, לבין יאיר לפיד שכתב את המכתב ההוא שהוקדש ל"אחי העבדים".

כתבת שם, ואני מצטטת: "הכבלים על ידיכם שקופים, השלשלאות על רגליכם בלתי נראות…" אזרחי ישראל כעבדים, שלא נדע. לא ברור לי איך זה שהאדם שכתב את "שקיעה במוסקבה', עם התכנון המדוקדק של כל תפנית עלילתית, וכתב את "הגיבורים שלי" (ידיעות אחרונות, 'ספרי חמד', 2008), נקודת מבט אישית מאד על התנ"ך וגיבוריו, וכתב את "זכרונות אחרי מותי" הביוגרפיה המקסימה שכתבת על אביך (כתר, 2009) מסוגל גם להתלהמות חסרת הרסן ההיא?

"כי אם רוב מוחלט של מוצרי יסוד הוא יקר בהרבה מאשר באירופה או באמריקה, ובאותו זמן אתם מרוויחים הרבה פחות מאשר באירופה או באמריקה, אז זוהי עבדות מודרנית," כתבת שם. באמת? מדינות אירופה צמודות אחת אל השניה, הן שכנות עם מעברי גבול פתוחים. אותו הדבר בין מדינות ארה"ב. מה הטעם להשוות אותנו אליהם? אנחנו מדינה קטנה בשכונה בעייתית, זה לא ברור?

ואני זוכרת את ההתלהמות שלך גם בתקופה שהיית שר האוצר. ביבי הציע לך להיות שר אוצר ואתה הסכמת, למרות שלא נראה שהיתה לך הכנה כלשהי לתפקיד. הדבר הראשון שעשית היה להעלות את המע"מ ל-18%, וזה אחרי שהבטחת לעבוד למען מעמד הביניים. כדי להסביר את הצעד הזה לקהל בוחריך יצאת בהתלהמות נגד שטייניץ, שר האוצר הקודם, ונגד ביבי עצמו, על כך שיש גירעון בתקציב. מעין מצגת שווא כזו, כי היה ברור לחלוטין איך נוצר הגירעון ההוא.

הגירעון היה פועל יוצא של יישום מסקנות וועדת טרכטנברג, שהוקמה בעקבות המחאות החברתיות של קיץ 2011. הוא לא היה מתוך חוסר אחריות פיסקאלית של שטייניץ או ביבי, כפי שניתן היה להבין מדבריך, אלא מתוך זה שהוחלט להקריב קצת בתחום האחריות הפיסקאלית לטובת חוקים חברתיים, חוקים שלפי המשתמע ממה שכתבת אתה בוודאי היית בעדם.

אבל אני רוצה להסביר ולסייג פה, יאיר, שאני לא מצפה מפוליטיקאי לעמוד לגמרי בהבטחותיו ולהיות הדבר הזה שנקרא "טהור מידות". טוהר מידות הוא אידיאל, כמו שדמוקרטיה היא אידיאל. אפשר רק לשאוף לטוהר מידות ואף אחד לא מגיע לשם לגמרי. לי זה ברור. מה שאני תוהה זה למה לך את כל זה? למה לך את הזיופים וחצאי האמיתות שהן חלק בלתי נפרד מכל פעילות פוליטית, כשאתה יכול לעשות את הדבר שאתה כל כך טוב בו ופשוט לכתוב?

אתה מזכיר לי את ארסקין צ'ילדרס. היו במהלך ההיסטוריה וודאי כותבים רבים שעשו הסבה לפוליטיקה אבל הדוגמא של צ'ילדרס טובה, כי אצלו ההסבה הזו הסתיימה ממש רע. בדיעבד אנחנו יכולים להגיד בבטחון שהוא היה צריך להישאר עם הכתיבה. הספר שבגללו הוא התפרסם היה "חידת החולות", שנחשב לספר הריגול הראשון. הספר, שנכתב ב-1903, תיאר את מסעם של שני בחורים על יאכטה קטנה ולא ממונעת לאורך חופי הים הצפוניים של גרמניה.

גיבורינו מתמודדים שם עם הגלים והרוח, ותוך כדי כך מגלים גם תוכנית פלישה גרמנית לאנגליה. ווינסטון צ'רצ'יל, שהיה אז שר הימיה הבריטי, הכריח את כל מי שעבד אצלו לקרוא את הספר. הוא טען שהספר חשוב, שהוא שינה את דעתו לגבי הצורך בהיערכות מול גרמניה. היה משהו מיוחד בספר הזה ולדעתי עדיין יש, אבל צ'ילדרס, כמוך, חשב שכתיבה זה לא מספיק ושהוא היה רוצה לעזור לשנות את העולם בצורה יותר אקטיבית.

אז הוא התחיל להבריח נשק לאירלנד. צ'ילדרס היה אירי והתנגד לשליטה האנגלית במולדתו. יותר מאוחר, כשהאירים הגיעו להסכם עם האנגלים לגבי עצמאותם, הסכם שנחתם ב-1921, צ'ילדרס המשיך להתנגד. הוא לא אהב את ההסכם והמשיך לכתוב נגדו. בסופו של דבר הוא הוצא להורג מול כיתת יורים של הרפובליקה האירית שזה עתה נולדה.

כמובן שאתה, יאיר, תמשיך לכתוב עוד הרבה שנים ולא צפוי לך שום דבר כזה כמו שצ'ילדרס עבר. מה שאני לא מבינה זה למה לך כל ההתלהמות הזו וחצאי האמיתות כשבזמנך החופשי, כשאתה מרשה לעצמך, אתה בעצם מתעניין בחקר האמת!