מה שמותר להגיד על שרה'לה

[וויקיפדיה]    

ליקויים בכתב התביעה הנוכחי של שרה נתניהו. זאת אומרת שעוד פעם לא תפשו אותה על כלום. כל מה שנותר זה לשלוח עוד מישהו עם תלונה למשטרה, כדי ש'ידיעות אחרונות' יצא בכותרת גדולה וכל העם ידע ששרה נתניהו השתגעה. הא, יצא לי חרוז.

לפי מה שאני קולטת הקולקטיב הציבורי פחות או יותר ירד מביבי. קשה להכחיש שהוא ראש ממשלה טוב, אפילו מרשים, אבל שרה היא עניין אחר. הרבה אנשים, שכמוני לא פגשו אותה אף פעם, משוכנעים שהיא לא בסדר. אנשים גם משוכנעים ש'יש לה משהו' על ביבי, כי אחרת הוא בטוח היה נפטר ממנה… זה מה שהכותרות החוזרות בעניינה הצליחו בסופו של דבר להשיג.

קשה לי נורא לדבר על כל זה. יש לזה מימד רגשי מבחינתי. זה כאילו החלטנו, כקבוצה, שלמשפחת נתניהו אין בכלל רגשות, שמותר 'ללכלך' עליהם ואין להם זכות להיעלב. אני לא מרגישה טוב עם זה. לכן כנראה אני צורכת הרבה חדשות מחו"ל; זה פחות משנה לי כשהתקשורת לא נחמדה אל דונאלד ומלניה למשל.

מלניה דווקא מוצאת חן בעיני. אני לא מצליחה להבין אם היא דיסלקטית או רק מאד ביישנית. ברור לכל שהיא יפה, נשית ובעלת חוש אסתטי מפותח. בדרום קוריאה למשל היא לבשה 'הוט קוטור' בסגנון מזרח אירופאי משהו. גם מה שהיא עשתה עם השיער היה לא קונבנציונאלי ומעניין. היא תמיד נראית מצויין וגם, מסתבר, היא יודעת הרבה שפות. בסיור שתוכנן לה ליד החומה הסינית היא דיברה עם המארחים סינית, מה שגרם להם מאד לחייך.

חבל לי שלא נותנים לי לחבב את שרה נתניהו. אולי אם היא לא היתה כל הזמן תחת מתקפה הייתי יודעת גם עליה איזה צד חיובי. בעלה אומר עליה שהיא פסיכולוגית ילדים; זה נשמע טוב. מלניה נראית נינוחה ליד ילדים. סידרו לה קבלת פנים מטעם קבוצה של ילדים סינים והיא חייכה מאוזן לאוזן. גם בסיורים נשיאותיים קודמים היא הקפידה לבקר בבתי חולים במחלקות ילדים ולדבר איתם בשפתם. מישהו יודע כמה שפות מדברת שרה נתניהו?

ישנם גם הרגעים בהם מלניה טראמפ לא לגמרי ברורה. למשל כשציוו עליה לעמוד לבד ובלי מלווים, כדי שאפשר יהיה לצלם אותה. היא נראתה פשוט סובלת. אני חושבת שהיא נורא ביישנית;  היא הרגישה לא נוח שמצלמים אותה ככה. ליד דונאלד, לעומת זאת, היא נראית נינוחה. רואים שרגוע לה איתו. וכמו במקרה של שרה וביבי העיתונות האמריקאית חופרת בנושא הזוגיות הזו ויוצאת עם כל מיני מסקנות לא מבוססות. משפת הגוף של הזוג הנשיאותי נראה דווקא שהם מכבדים אחד את השני.

רגע אחר שהיה לא ברור היה כשמלניה כתבה משהו בספר האורחים שהגישו לה ליד החומה. היא נראתה כאילו זה מחזיר אותה לתקופת בית הספר, במיוחד למבחנים. אולי היה לה קשה להחליט מה לכתוב? או שהיא ניסתה לכתוב בסינית. זה יכול להסביר את הקושי; סינית הרי שפה קשה, אפילו לסינים. אבל הפירוש שהכי נראה לי מתאים לחוסר הבהירות המסויים של מלניה זה שהיא 'מחוברת'. יש אנשים, שגם כשיש סביבם קהל גדול הם מצליחים להתחבר לאני הפנימי שלהם. אם מלניה היא אחת מהאנשים האלו אז זה יופי, אני שמחה!

הנה, אתם רואים? לא נותנים לי לראות את הצדדים החיוביים של שרה'לה, אז אני מתמקדת במלניה.

בינתיים, כשהזוג הנשיאותי מטייל לו במזרח, העיתונות בבית יוצאת בכותרות מומצאות. כל כך מזכיר את מה שקורה אצלינו. טראמפ הודה ליפנים שהם מייצרים מכוניות בארצות הברית אז הפיצו עליו שהוא הציע ליפנים לייצר מכוניות בארה"ב, כאילו הנשיא הכי מודע כלכלית שאי פעם היה להם לא יודע שהיפנים מייצרים בארה"ב. אחר כך ירדו עליו על זה שהוא לא יודע להאכיל דגי זהב כמו שצריך. מסתבר שהאכלת דגי נוי זה must  אצל היפנים. נזכרתי בעווית שתוקפת את העיתונות בארץ כל פעם שביבי יוצא לאחד המסעות המוצלחים שלו בחו"ל.

אהבתי איך שטראמפ התרחק במהירות מתזמורת שניגנה מוסיקה קוֹרֵאָנית מסורתית על השטיח האדום. גם לי זה נשמע כמו קקופוניה. ואהבתי איך הוא אמר לחייל האמריקני שנתן לו ג'קט צבאי מתוך הוקרה על כך שהוא בא לדבר עם החיילים: 'אתה יכול לקחת את הג'קט שלי, אני אוהב את זה שנתת לי יותר.' הוא זרם עם המצב ועורר אמפטיה.

הנה, על טראמפ מותר לי להגיד דברים חיוביים. זהו.