אני מתווכחת עם מאיר שלו

המלך שלמה כשהוא מספר לאנשיו מ'קהלת', בתמונה של איזאק אשכנזי מ-1900

 

ס' לומד עכשיו בבית ספר על סוף מלכותו של דוד והמאבקים בין יורשיו. מיד אני שולפת את "תנ"ך עכשיו" של מאיר שלו [הוצאת שוקן, 1985], ספר קלאסי שאני מוציאה כל פעם מחדש לבדוק, לראות… במיוחד אני אוהבת את הפרק שלו 'פּרוטקשֵׁן בכָּרמל', שמערער לחלוטין על הפירוש של רש"י לכל הפרשה הזו של נבל הכרמלי ומאפשר לטקסט להגיד את מה שהוא אומר, קרי, שדוד עמד בראש חבורה של  אנשים לא נחמדים והתפרנס גם מדמי חסות. יפה. אני אוהבת.

אבל ס' כאמור כבר בַּקרב הירושה לקראת ואחרי מותו של דוד, אז אני קוראת פרק אחר שנקרא "החייל הטוב יואב", וכאן אני פחות מסכימה עם שלו. שלו, כדרכו, רואה בשליטים בעיקר שחיטות, ונוטה להזדהות עם האָנדֵרדוֹג. יואב הוא בהחלט אנדרדוג במקרה הזה, והטיעון של הכתוב בעניין הסיבה לכך שדוד מורה להרוג אותו מאד מאד לא משכנע. ההסבר הסביר לרציחתו של יואב ולרציחתם של אדוניהו – בן אחר של דוד שבשלב מסויים חשבנו שהוא יירש את המלוכה – ושל שמעי בן גרא, הוא ביסוס שלטונו של שלמה.

הכתוב עצמו מבהיר שחיסולי החשבונות האלו הם למען המטרה הטובה של ביסוס מלכותו של בית דוד. אחרי החיסול השלישי והאחרון, בערך שלוש שנים אחרי עלייתו של שלמה לשלטון, נאמר "והמלך שלמה בָּרוך וכסא דוד יהיה נכון לפני ה' עד עולם." ואחר כך: "והממלכה נכונה ביד שלמה" [מלכים א', ב' 46]. אם הכתוב עצמו אומר שהמטרה מקדשת את האמצעים במקרה הזה, למה להתווכח?  להמשיך לקרוא