לתרגם את ג'יין אוסטין

קניתי את התרגום של עירית לינור ל'גאווה ודעה קדומה' של ג'יין אוסטין, מתוך מחשבה שאני אקריא את הספר האהוב הזה לס', כדי שישכיל קצת בכיוונים הרצויים לי (אני בהתמודדות מול שטף הספרים שבעלי לשעבר מביא לו).

התרגום מצויין ואני רוצה להגיד תודה עצומה לעירית לינור על זה שהיא מאפשרת לי לפנטז שגם אני יכולה לתרגם את ג'יין אוסטין. כי באמת, צריך לראות את זה נעשה כדי לפנטז שגם את יכולה. זה שולח אותי לכל מיני מקומות בראש שבכלל לא הייתי מגיעה אליהם לולי התרגום הזה. כמובן שיש לי דעות על איך צריך לעשות את זה, וזה תוך כדי כך שאני לגמרי מודעת לכך שזה יהיה קצת כמו להתכסות בשמיכה לא מספיק גדולה, שאם אני אצליח במשהו שלינור לא הצליחה אני בוודאי אכשל בסעיפים אחרים.

אם אני מנסה להגדיר את המקום שאליו הייתי רוצה להזיז את השמיכה הדמיונית הזו אז הייתי רוצה לכסות את תחושת המשחק החברתי השובב שמבעבע כל הזמן בטקסט המקורי. ישנה נטיה, אני חושבת, להתייחס למסגרת החברתית בתוכה פועלות הדמויות של אוסטין כאל מסגרת מאד שמרנית, במושגים של היום. אבל המסגרת החברתית המגבילה היא גם זו שמאפשרת לדמויות לשחק, כי הרי אין משחק ללא חוקים ומערכת חוקים מאד מוגדרים טובה במיוחד כמסגרת למשחק.

הקלילות של הסיפור המקורי נובעת מתוך המודעות של המספר ושל הדמויות  לחוקים ולכללים השונים. אפילו המשפט הראשון של הספר, המפורסם כל כך, שמאד הזדהיתי עם לינור על הקשיים בהם היא נתקלה כשהיא באה לתרגם אותו – שהמודעות שלה לקשיים אלו עוררו אצלי כבוד אליה כמתרגמת והיוותה את ההמלצה הכי חמה מבחינתי לקרוא את התרגום הזה – אפילו המשפט הראשון הזה הוא פועל יוצא של המודעות של הדמויות, כשהמספר משמש כאן כשופר שלהן כקבוצה, לחוקים ולכללים במסגרתם הן חיות.

המקור:

“It is a truth universally acknowledged, that a single man in possession of a good fortune, must be in want of a wife.”

"כשקראתי [את המשפט הזה] לראשונה, באנגלית," לינור כותבת, "ידעתי שאוהב את כל מה שיבוא אחריו. במילים ספורות אוסטין מרמזת שלדעת הציבור (אך לא בהכרח לדעתה) הדבר היחיד שחסר לרווק מבוסס הוא אשה, ומבטאת לעג דק כלפי חברה שבה גם הדעה המקובלת וגם המחסור ברעיה הם לא עניין אישי, אלא אמת כללית וכוח טבע שאין להרהר אחריהם, ומוחה קלות על כך שגברים עשירים, כמו כלותיהם, נחשבים לסחורה. במשפט אחד מוחץ היא קובעת נימה אירונית קלה כלפי נורמות הנישואים של תקופתה…"

הנה התרגום של לינור למשפט בן האלמוות הזה פלוס שניים אחריו: "אמת המקובלת על כולם היא שרווק בעל רכוש גדול, מן הסתם חש מחסור ברעיה. גם אם בבואו לסביבה חדשה יודעים רק מעט על רגשותיו או על השקפותיו של איש כזה, עובדה זו חרוטה עמוק כל כך בנפשן של המשפחות השכנות עד שהוא נחשב לרכושה החוקי של זו או אחרת מבנותיהן."

אלגנטי ועם הרבה כבוד למקור. במיוחד אני אוהבת את 'רכושה החוקי', כי ההנגדה בין אדם לרכוש מצחיקה. אבל אני לוקחת את עניין המחאה החברתית פחות ברצינות מלינור. להלן נסיון התרגום שלי לאותם משפטי פתיחה:

"זוהי אמת, שכולם מודעים לה כמובן, שאם אתה רווק בעל אמצעים שבא להתיישב אצלינו בשכונה, בוודאי אתה עושה זאת מתוך מחשבה להתחתן. גם אם מעט מאד ידוע על מה שאתה מרגיש וחושב זה מה שחושבות עליך המשפחות בסביבה כאן. למעשה אנשים כבר מראש בטוחים שאתה עומד להתחתן עם אחת מהבנות, אם לא זו אז אחרת."  

פחות אלגנטי משל לינור – השורש ח.ש.ב מופיע שלוש פעמים, שזה יותר מידי, וישנה חזרתיות שיש שימצאו אותה מיותרת, אבל הרווחתי, אני חושבת, במחלקת הנגישות. "אם אתה רווק…" מדבר אל הקורא יותר ישירות מאשר כשהרווק נשאר בגוף שלישי. כמובן שבמקור המספר לא מדבר ישירות אל הקורא והייתי צריכה לבדוק איך להמשיך במהלך הספר את הפניה הישירה הזו, איך לשלב אותה עם התפישה שלי של המהות של מה שאוסטין נותנת כאן. כל כך תודה על הרעיון!!